ניתוחים בריאטריים לקיצור קיבה (Bariatric Surgeries) הפכו בשנים האחרונות לאמצעי טיפולי מקובל ושכיח בהשמנת יתר קשה, התועלת של הניתוחים לקיצור קיבה בהורדה במשקל לאורך זמן נאמדת על 60% עד 80%. עם זאת, הם גם אינם מהווים פתרון קסם פשוט, ודורשים ברוב המכריע של המקרים התאמה של משטר תזונתי קפדני כדי להגיע לתוצאות המצופות.
מאמר זה מופיע בצורה מלאה באתר כמוני camoni.co il, ואינו תחליף לייעוץ מקצועי
ניתוחים לקיצור קיבה כלולים בישראל בסל הבריאות הממלכתי במקרים הבאים:
א. אנשים עם השמנת יתר קיצונית (morbid obesity) - כשמדד ההשמנה BMI גבוה מ-40 יחידות.
ב. אנשים עם מדד השמנה מעל ל-35 יחידות הסובלים מסיבוך אחד או יותר של השמנת יתר, לרבות לחץ דם גבוה, סוכרת סוג 2, מחלות לב, עודף שומנים בדם (דיסליפידמיה), דום נשימה בשינה, הפרעות פוריות משניות להשמנה, בעיות אורתופדיות שנגרמו כתוצאה מהשמנה (באישור אורתופד), כבד שומני, אירוע של היווצרות קריש דם (אירוע טרומבואמבולי).
ג. אנשים עם מדד השמנה בין 30 ל-35 יחידות במידה והם מאובחנים עם סוכרת סוג 2 שאינה מאוזנת כהלכה באמצעות הטיפול התרופתי המיטבי (קווי טיפול מתקדמים) או במידה ועברו ניתוח בריאטרי קודם שנכשל.
כיום מבוצעים במרכזים הרפואיים בישראל חמישה סוגי ניתוחים בריאטריים לקיצור קיבה: טבעת מתכווננת, שרוול קיבה, מעקף קיבה, מיני מעקף קיבה ומעקף תריסריון. כל הניתוחים הבריאטריים מבוצעים כיום בשיטה לפרוסקופית זעיר פולשנית, ללא פתיחת הבטן, דרך פתחים קטנים בדופן הבטן אליהם מוכנסים כלי הניתוח, לרבות מצלמה זעירה שמשדרת תמונה של הקיבה ואיברים שונים בבטן למנתחים, ומכשירים זעירים באמצעותם מבוצעים החתכים ומוצר מבנה הקיבה. בשיטה הלפרוסקופית מנופחת תחילה הבטן באמצעות גז פחמן דו חמצני, ובהמשך עובד המנתח דרך הפתחים באמצעות כלי הניתוח השונים. בתום הניתוח נותרות צלקות קטנות בלבד. ניתוחי קיצור קיבה מבוצעים כולם בהרדמה כללית. הניתוחים השונים לקיצור קיבה נבדלים זה מזה הן בשיטה הכירורגית לביצועם והן במידת ההגבלה על כמות המזון הנצרך, בדרך השפעתם על יכולת הספיגה של מרכיבי המזון במערכת העיכול ועל ההפרשה האנדוקרינית של מערכת העיכול. כמו כן קיים שוני בסיכון מהניתוחים ובתוצאותיהם. שיעורי ההצלחה של ניתוחים לקיצור קיבה נמדדים לרוב לאורך זמן, כשהמטופל מצליח לשמר את ירידה משמעותית של מעל ל-50% מהמשקל העודף כעבור חמש שנים מהניתוח.
ניתוח לקיצור קיבה באמצעות טבעת מתכווננת (Adjustable Gastric Banding או בקיצור AGB) היה בעבר הניתוח העיקרי לקיצור קיבה, אולם עקב סיבוכים רבים והתועלת הנמוכה שלו לאורך זמן, ניתוח זה מבוצע כיום בישראל במצבים בודדים בלבד. במהלך ניתוח טבעת מתכווננת מושתלת ומקובעת טבעת מתכווננת בקיבה העשויה מסיליקון, שיוצרת בחלק העליון של הקיבה כיס בנפח של 15 סמ"ק עם פתח צר לעבר חלקה התחתון של הקיבה. הכיס שנוצר במעלה הקיבה מתרוקן באופן איטי, ואינו מאפשר מעבר של כמות גדולה של מזון, וכך מוביל הניתוח לירידה בצריכת הקלוריות. הטבעת המתכווננת מחוברת להתקן ניפוח הקרוי port – אביזר המושתל מתחת לעור באזור הבטן, ועל ידי הזרקת נוזלים או שאיבת נוזלים דרך ההתקן – ניתן לכוונן למעשה את הטבעת, להרחיבה או לחילופין להדקה לקיבה, וכך לגרום לכיס שנוצר באמצעותה במעלה הקיבה להפוך לרחב או לצר יותר. ניתוחי טבעת מתכווננת אינם פוגעים בשלמות מערכת העיכול.
לאלו מטופלים הניתוח מתאים? הניתוח מתאים לכל המטופלים עם השמנת יתר חולנית, שמסוגלים לדבוק לאורך זמן באורח חיים בריא – מה שמהווה תנאי להצלחת הניתוח (המתבטאת בירידה מצופה במשקל).
לאלו מטופלים הניתוח לא מתאים? ניתוחי טבעת אינם מיועדים לחולים עם בקע סרעפתי גדול וחולים הנוטלים מספר רב של תרופות. כאמור, הניתוח גם לא מתאים למטופלים שצורכים הרבה מזונות מתוקים. כמו כן, ישנן עבודות שמצביעות על יעילות מוגבלת לניתוח בקרב מטופלים שאוכלים הרבה ארוחות קטנות או חטיפים מספר רב של פעמים ביום – שאינם נוטים לרכז את האכילה בשלוש ארוחות, וכן חולים עם השמנת יתר חולנית במיוחד – כשמדד ההשמנה BMI הוא מעל 50 יחידות ("סופר השמנה").
סיבוכי הניתוח: הסיכונים העיקריים בניתוח טבעת מתכווננת הם הסיכונים הרגילים של ניתוחים במערכת העיכול – דימום בניתוח או אחריו, חדירת זיהומים ודלף מהקיבה לאחר הניתוח המתרחש בשכיחות של עד 1% מהניתוחים. כמו כן, בניתוחי טבעת מתכווננת הטבעת יכולה להחליק ממקומה ולחסום את הקיבה – סיבוך הדורש ניתוח מתקן להוצאתה, וכן היא עלולה לחדור לקיבה, מאחר והיא נוקשה לעומת הקיבה הדינאמית – וכך לגרום לדלקות וזיהומים וגם לחדול מלתפקד, וגם מצב זה דורש ניתוח מתקן להוצאתה. שיעורי התמותה מניתוחי טבעת מתכווננת נמוכים מ-0.5%.
תוצאות צפויות: כשנה עד שלוש שנים לאחר הניתוח, שיעורי ההצלחה של ניתוחי טבעת מתכווננת בהורדה מצופה במשקל נאמדים בכ-50% מהמטופלים. ניתוחי טבעת מובילים לעתים להיעלמותם של סיבוכים רפואיים הנלווים להשמנה, והוכחו גם כניתוחים שמאפשרים לעתים ריפוי מסוכרת, אם כי פחות מניתוחים אחרים.
ניתוח לקיצור קיבה הקרוי ניתוח שרוול קיבה (Sleeve Gastrectomy או בקיצור SG) הוא ניתוח המנסה להתגבר על השמנת יתר על ידי יצירת שרוול בקיבה, באופן שמשמר את פתחי הקיבה הטבעיים ואת המבנה האנטומי של מערכת העיכול. ניתוח זה הוא כיום הניתוח לקיצור קיבה השכיח ביותר בישראל ומהווה 60% עד 70% מכלל הניתוחים הבריאטריים המבוצעים בארץ. במהלך ניתוח שרוול קיבה המבוצע כיום בגישה לפרוסקופית דרך ארבעה עד שבעה חתכים זעירים בבטן, כורתים המנתחים ומוציאים מהגוף שיעור ניכר מהקיבה המקורית – בפועל כ-80% מהקיבה, ומותירים 20% מהקיבה במבנה של שרוול צר וארוך בנפח של עד 100 סמ"ק, בדומה לנפח של כוס מים חד פעמית, בהשוואה לנפח של 1,500-1,000 סמ"ק לקיבה ממוצעת, באופן שמקטין את כמות המזון שהמטופל יכול לאכול בכל ארוחה. במהלך הניתוח מופרדת הקיבה מרקמות השומן וכלי הדם הצמודים אליה, לצורך כריתתה באופן אורכי, באופן המותיר מהקיבה שרוול צר וארוך. כריתת רקמת הקיבה העודפת מבוצעת במכשיר הקרוי 'מכלב', שחותך את הקיבה ובו זמנית יורה סיכות טיטניום זעירות, באופן מדורג כלפי מטה. בתום כריתת הקיבה לעתים בוחן המנתח האם השרוול שנוצר אטום באמצעות מילוי הקיבה בצבע כחול, זיהוי עדויות לדליפת צבע ותיקון באמצעות תפרים. החלק שנכרת מהקיבה מוצא דרך אחד הפתחים בבטן. בעקבות ניתוח זה נפח הקיבה קטן, ובמקביל יורדת באופן משמעותי הפרשת הורמון התיאבון גרלין המווסת תחושות רעב ומופרש בעיקר מחלקה העליון של הקיבה (כיפת הקיבה הקרויה גם 'פונדוס') – שנכרתת בשלמותה במהלך הניתוח. כך פוחתת משמעותית תחושת הרעב בקרב המנותחים כשנה וחצי לאחר הניתוח. בהמשך מתחדשת הפרשת ההורמון גרלין מאזורים אחרים בגוף.
לאלו מטופלים הניתוח מתאים? ניתוח שרוול קיבה מתאים לכל הסובלים מהשמנת יתר חולנית ובעיקר לאלו עם מצבי תחלואה נלווים להשמנה כמו סוכרת, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם ודום נשימה בשינה – מצבים שניתנים כאמור לטיפול באמצעות הניתוח, וכן לאנשים שנכשלו בניתוחי ניתוחי טבעת מתכווננת ולא הצליחו להוריד בעזרתם מהמשקל במידה מספקת.
לאלו מטופלים הניתוח לא מתאים? ניתוח שרוול קיבה אינו מיועד למי שסובלים מריפלוקס – דהיינו עלייה של מיצי קיבה כלפי מעלה לוושט.
סיבוכי הניתוח: הסיבוכים בניתוחי שרוול קיבה דומים לאלו שמדווחים בניתוחים בריאטריים אחרים, ובעיקר סיכון לדימום בזמן הניתוח או אחריו וזיהומים. הסיבוך שמעלה את החשש הרב ביותר בניתוחי שרוול קיבה הוא דליפה מהקיבה לאחר הניתוח שעלולה להוביל לדליפת תוכן הקיבה לחלל הבטן ולהתפתחות דלקת קשה בבטן שבמידה ואינה מאובחנת בזמן – עלולה להוביל לסיבוכים קשים ואף לתמותה. עם זאת, שכיחותו של סיבוך זה נמוכה ונאמדת כיום בכ-1% עד 2% מהמנותחים. כמו כן, בקרב כ-20% מהמטופלים מתפתחות צרבות לאחר הניתוח בגלל הפרשות קיבה שעולות לוושט, וחלק מהמנותחים מפתחים אבנים בכיס מרה וכ-20% עד 30% מתוכם נזקקים לעבור לאחר הניתוח כריתת כיס מרה. שיעורי התמותה מניתוחי שרוול קיבה נמוכים מ-0.5%.
תוצאות צפויות: שיעורי ההצלחה של ניתוחי שרוול קיבה באובדן מעל ל-50% מהמשקל העודף כעבור חמש שנים מדווחים בקרב ב-60% עד 70% מהמטופלים. ניתוחי שרוול קיבה, הוכחו גם כמובילים לשיפור משמעותי בקרב חולי סוכרת סוג 2 וההערכות כישיעור הריפוי מסוכרת דומה לזה שנמדד בניתוחי מעקף קיבה אצל כ-80% מהמטופלים. שיפור נוסף מדווח גם בסיבוכים נלווים להשמנה – לרבות לחץ דם גבוה, עודף שומנים בדם ודום נשימה, לצד הירידה במשקל. ניתוחי שרוול קיבה מובילים לירידה ממוצעת של 68.2% במשקל העודף. תוצאות הניתוח לטווח הארוך תלויות בין היתר ביכולות ההתמדה של המטופל, וכן בכך שהניתוח מבוצע בצורה מוקפדת.
ניתוח לקיצור קיבה באמצעות מעקף קיבה (Roux-en-Y Gastric Bypass) מבוצע כיום בישראל בשכיחות נמוכה יותר מניתוח שרוול קיבה, אולם בארה"ב זהו עדיין הניתוח השכיח ביותר, מאחר והוא ניתוח ותיק יותר, ונצבר בו יותר ניסיון לאורך השנים, וחברות הביטוח הרפואי הפרטיות נהגו לאורך השנים לממן אותו יותר מאשר ניתוחי שרוול קיבה. במהלך ניתוח מעקף קיבה מייצר המנתח כיס קטן (הקרוי בעגה הרפואית 'כיס קריבני' או פאוץ') בחלקה העליון של קיבה בנפח של 15 עד 30 סמ"ק (בהשוואה לנפח של 1,500-1,000 סמ"ק לקיבה ממוצעת), המחובר ישירות לחלקו התחתון של המעי הדק כ-30 ס"מ לאחר התריסריון, באופן המותיר את שאר חלל הקיבה (אזור המכונה לעתים 'הכיס הרחיקני') ללא מעבר מזון, אם כי גם אזור זה ממשיך לייצר מיצי קיבה ומחובר בחיבור שני למעי הדק, תוך הזרמת מיצי עיכול מהקיבה, כיס המרה והתריסריון. החיבור המרכזי בין הכיס העליון לתחתית המעי הדק מבוצע על ידי רקמות שנחתכו באזור, ומקטע זה קרוי בעגה הרפואית 'לולאת roux', ודרכו עובר המזון המעוכל. ביצוע שתי נקודות השקה בניתוח מעקף רגיל נעשה במטרה למנוע חזרה של מיצי כיס מרה לקיבה, וזאת בהבדל מניתוח מיני מעקף קיבה שמבוצע בהשקה אחת, ובו מתרחש לעתים סיבוך מסוג זה, כפי שיוסבר בהמשך. מעקף קיבה, בדומה לשרוול קיבה, מגביל את צריכת המזון וספיגת מרכיבי המזון, ובמקביל בולם הפרשות הורמונים ממערכת העיכול שמעוררים תחושת רעב, ומשנה את הפרשות ההורמונים באופן שתורם להעלאת חילוף החומרים (מטבוליזם) והעלאת רגישות הגוף להורמון אינסולין. ניתוחי מעקף קיבה - יותר מניתוחי טבעת מתכווננת ומניתוחים בלתי הפיכים אחרים - עלולים להוביל לחוסרים בוויטמינים ומינרלים עקב ירידה בצריכת כמויות מזון וכושר ספיגה מוגבל בכיס הקיבה הקטן. הגבלת יתרת הקיבה מובילה להפרשה מופחתת של חומצות עיכול ולהפרעה משמעותית בספיגת ברזל, סידן וויטמינים מסוג B – ויטמין B1 (תיאמין), חומצה פולית וויטמין B12, ולכן מי שעברו ניתוחי מעקף קיבה נדרשים ליטול תוספים אלה לכל חייהם, ולבצע אחת לשנה בדיקות לבירור רמות הוויטמינים הללו בדם.
לאלו מטופלים הניתוח מתאים? ניתוחי מעקף קיבה מתאימים לכל הסובלים מהשמנת יתר חולנית ובעיקר לאלו עם מצבי תחלואה נלווים להשמנה כמו סוכרת, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם ודום נשימה בשינה – מצבים שניתנים כאמור לטיפול באמצעות הניתוח. הניתוח גם מתאים יותר מניתוח טבעת מתכווננת למטופלים שמורגלים בצריכת פחמימות ודברי מתיקה, וכן לאנשים עם השמנה חולנית הסובלים מצרבת או בקע סרעפתי.
לאלו מטופלים הניתוח לא מתאים? הניתוח אינו מתאים לאנשים שעברו ניתוחי מעיים רבים, עקב מורכבותו בשינוי מבנה המעיים וחשיפת יתר לסיבוכים, וכן אינו מתאים לאנשים עם הפרעות בספיגת וויטמינים, שכן מעקף הקיבה מייצר כיס קטן בקיבה לספיגת ויטמינים בגוף, ולאלו עם הפרעות ספיגה עלול להיווצר מחסור מסוכן. כמו כן הניתוח לא מתאים לאנשים עם מחלות מעיים, לרבות דלקות מעי (גסטרואנטריטיס) וצליאק או אולקוס/ כיב פפטי ולאנשים שנזקקים לנטילה במינונים גבוהים של משככי כאבים שאינם ממשפחת NSAIDS פרט לאספירין במינון עד 100 מ"ג ליום. כמו כן, הניתוח אינו מיועד לאנשים בסיכון מוגבר לסרטן במערכת העיכול העליונה – למשל סרטן הקיבה – עקב מחלה משפחתית או תסמונת גנטית כלשהי, שנזקקים לעבור בדיקות סקר של הקיבה, התריסריון ודרכי המרה לאיתור ממאירויות.
סיבוכי הניתוח: לניתוחי מעקף קיבה מספר סיבוכים מרכזיים, ששכיחותם עולה אצל אלו העוברים אותם בפתיחה מלאה של הבטן בהשוואה למנותחים בגישה לפרוסקופית: בקרב כ-5% מהמטופלים עלולה להיווצר היצרות בחיבור שבין הכיס העליון של הקיבה (הכיס הקריבני) והחלק התחתון של המעי הדק, ב-3% מהמטופלים עלולה להיווצר חסימה במעי הדק, ב-3% מדווח על זיהום פצע הניתוח, ב-2% על דלף בנקודות החיבור שמייצרים במהלך הניתוח בין הקיבה למעי, ב-2% מתפתח דימום במערכת העיכול, לרוב באזור הכיס הקריבני, וב-1% מתרחש בקע (הרניה) בדופן הבטן באזור הניתוח. מנותחים בגישה לפרוסקופית גם מתאוששים מהר יותר מהניתוח, ולכן סובלים פחות מסיבוכים נלווים עקב ריתוק למיטה, לרבות דלקת ריאות והתפתחות קרישי דם. ב-0.4% מתפתח תסחיף ריאתי - דהיינו קריש דם שחודר לריאות. שיעורי התמותה מניתוחי מעקף קיבה נאמדים ב-0.2% בקרב המנותחים בגישה לפרוסקופית ו-0.86% בקרב אלו שמנותחים עם פתיחת בטן. תוצאות צפויות: שיעורי ההצלחה בהורדת מעל ל-50% מהמשקל העודף בחלוף חמש שנים מעט גבוהים יותר מניתוחי שרוול קיבה, ומדווחים בניתוחי מעקף קיבה בקרב 70% עד 80% מהמטופלים. ניתוחי מעקף קיבה, מעבר להשפעתם על הורדה במשקל, הוכחו במחקרים רבים כמשפרים מצבי תחלואה נלווים, לרבות שיפור משמעותי בקרב חולי סוכרת סוג 2 עד כדי ריפוי סוכרת בכ-80% מהמטופלים, וכן מובילים לשיפור במצב רפואי אצל אנשים המתמודדים עם מחלות לב ושבץ מוחי, וכן לשיפור בלחץ דם גבוה, יתר שומנים בדם (דיסליפידמיה), דום נשימה בשינה ורפלוקס.
ניתוחים הקרויים בשפה העממית 'מיני מעקף קיבה' (Mini gastric bypass) ובשפה רפואית מקצועית 'ניתוחי מעקף קיבה עם השקה אחת' (Laparoscopic single anastomosis Gastric Bypass) וניתוחי 'אומגה לופ' (Omega loop gastric bypass) הם סוג של ניתוח מעקף קיבה המבוצע בשיטה כירורגית פשוטה יותר מניתוח מעקף רגיל, ולכן יש המעדיפים גישה זו. הניתוח דומה לניתוח מעקף קיבה רגיל, אך פשוט יותר לביצוע בהיבט הכירורגי, ומשיג פחות ספיגה של רכיבי מזון, ושיעור המנותחים שמפתחים סיבוכים בניתוח זה נמוך מאשר בניתוחי מעקף קיבה רגיל. במהלך הניתוח המבוצע בשיטה לפרוסקופית דרך חמישה חתכים זעירים בבטן, מבוצע רק חתך אחד בקיבה – במקום שני חתכים בניתוח מעקף קיבה רגיל (בקיבה ובמעי) ורק חיבור אחד (השקה) בין כיס הקיבה שנוצר לבין המעי, במקום שני חיבורים במעקף קיבה רגיל. הכיס המשמש כקיבה קטנה ודרכו עובר המזון הוא צר וארוך בניתוחי מעקף קיבה, והוא מחובר למעי דרך פתח שפוער המנתח בדופן המעי כשני מטרים מהנקודה שבה מתחבר המעי לתריסריון – נקודה ששמה בעגה הרפואית 'טריץ'' (Triez). חיבור אחד בלבד, כפי שמבוצע בניתוח זה, מוביל לעתים למצב שבו מיצי מרה עלולים לחזור לקיבה ולהוביל להתפתחות דלקת – סיבוך המתפתח בקרב 1% מהמנותחים, ומתבטא בתחושת מרירות, כאבים וצרבות והקאות, ודורש לעתים ניתוח מתקן להפיכת מיני מעקף קיבה למעקף קיבה רגיל. בעבר הועלו חשדות כי ניתוח זה - מאחר והוא עלול לגרום לעליית מיצי מרה מהמעי לכיס הקיבה והוושט - גם מעלה את הסיכון לסרטן הקיבה, אולם כיום הוכח כי הניתוח אינו מגדיל את הסיכון לסרטן.
לאלו מטופלים הניתוח מתאים? ניתוחי מיני מעקף קיבה מתאימים לכל הסובלים מהשמנת יתר חולנית ובעיקר לאלו עם מצבי תחלואה נלווים להשמנה כמו סוכרת, יתר לחץ דם, עודף שומנים בדם ודום נשימה בשינה – מצבים שניתנים כאמור לטיפול באמצעות הניתוח. הניתוח גם מתאים יותר מניתוח טבעת מתכווננת למטופלים שמורגלים בצריכת פחמימות ודברי מתיקה, וכן לאנשים שנכשלו בניתוחים אחרים לקיצור קיבה – ניתוחי טבעת מתכווננת וניתוחי שרוול.
לאלו מטופלים הניתוח לא מתאים? הניתוח אינו מתאים לאנשים שעברו ניתוחים רבים במעיים, לאנשים עם הפרעות בספיגת וויטמינים, אנשים עם מחלות מעיים, לרבות דלקות מעי (גסטרואנטריטיס) וצליאק או אולקוס/ כיב פפטי ולאנשים שנזקקים לנטילה במינונים גבוהים של משככי כאבים שאינם סטרואידים ממשפחת NSAIDS פרט לאספירין במינון של עד 100 מ"ג ליום. כמו כן, הניתוח אינו מיועד לאנשים בסיכון מוגבר לסרטן במערכת העיכול העליונה – למשל סרטן הקיבה – עקב מחלה משפחתית או תסמונת גנטית כלשהי, שנזקקים לעבור בדיקות סקר של הקיבה, התריסריון ודרכי המרה לאיתור ממאירויות. הניתוח אינו מתאים לאנשים שסובלים מצרבות קשות או מבקע סרעפתי גדול ושינויים טרום סרטניים בוושט הקרויים 'ושט על שם בארט' (Barrett's Esophagus).
סיבוכי הניתוח: לניתוחי מעקף קיבה מספר סיבוכים אפשריים, והמרכזי שבהם – כפי שצוין – הוא רפלוקס של מיצי מרה העולים מכיס המרה כלפי הקיבה והוושט, המתפתח בקרב 1% מהמטופלים ודורש לעיתים ניתוח מתקן שבו הופכים המנתחים את מיני מעקף הקיבה למעקף קיבה רגיל. כמו כן, ניתוח זה מעלה את הסיכון לתת ספיגה של ויטמינים ומינרלים אף יותר ממעקף קיבה רגיל – ולכן בקרב 1% עד 2% מהמנותחים מזוהה לאחר הניתוח בבדיקות לרמות וויטמינים ומינרלים תת ספיגה משמעותית המחייבת ניתוח מתקן. בין הסיבוכים שעלולים להיווצר על רקע תת ספיגה מוגברת: חוסרים קשים בוויטמינים, ירידה בספיגת שומנים שמובילה לשלשולים ואנמיה. סיבוכים אחרים של הניתוח דומים לאלו של ניתוחי מעקף קיבה, אולם בשיעורים נמוכים יותר, וגם בניתוחים אלה הם מדווחים בשיעורים גבוהים יותר בקרב אלו שעוברים ניתוח בפתיחה מלאה של הבטן בהשוואה למנותחים בגישה לפרוסקופית: בקרב כ-1% מהמטופלים עלולה להיווצר היצרות בחיבור של המעי לכיס הקיבה שנוצר לצורך עיכול המזון, ב-1% מהמטופלים עלולה להיווצר חסימה במעי הדק (בהשוואה ל-3% בניתוח מעקף קיבה רגיל), ב-3% מדווח על זיהום פצע הניתוח, ב—0.5% על דלף בנקודות החיבור שמייצרים במהלך הניתוח בין הקיבה למעי (בהבדל מ-2% בניתוח מעקף קיבה רגיל), ב-1% מתפתח דימום במערכת העיכול, לרוב באזור הכיס הקיבה, וב-1% מתרחש בקע (הרניה) בדופן הבטן באזור הניתוח. מנותחים בגישה לפרוסקופית גם מתאוששים מהר יותר מהניתוח, ולכן סובלים פחות מסיבוכים נלווים עקב ריתוק למיטה, לרבות דלקת ריאות והתפתחות קרישי דם. ב-0.4% מתפתח תסחיף ריאתי - דהיינו קריש דם שחודר לריאות. שיעורי התמותה מניתוחי מעקף קיבה נאמדים ב-0.1% עד 0.2% בקרב המנותחים בגישה לפרוסקופית.
תוצאות צפויות: שיעורי ההצלחה בהורדת מעל ל-50% מהמשקל העודף בחלוף חמש שנים מעט גבוהים יותר מניתוחי מעקף קיבה רגילים, ומדווחים בניתוחי מיני מעקף קיבה בקרב 80% עד 85% מהמטופלים. הסיבה לכך היא שבמיני מעקף, בהבדל ממעקף קיבה רגיל, החלק העוקף את המעי במעקף הוא משמעותית ארוך יותר, מה שמוביל לירידה גדולה יותר במשקל. בדומה לניתוחי קיצור קיבה אחרים, ניתוחי מיני מעקף קיבה הוכחו אף הם כמובילים לשיפור משמעותי בקרב חולי סוכרת סוג 2 עד כדי ריפוי סוכרת בכ-80% מהמטופלים, שיפור אצל אנשים עם מחלות לב ושבץ מוחי, וכן שיפור בלחץ דם גבוה, יתר שומנים בדם (דיסליפידמיה), דום נשימה בשינה וכן רפלוקס.